תסמונת המתחזה

מתופעה לא ממש ידועה, נראה שפתאום מדברים עליה הרבה יותר, ולא מעט א.נשים מודים שגם הם מרגישים כמו מתחזים.

לטובת מי שלא מכיר, תסמונת המתחזה היא תחושה פנימית מלחיצה ולא נעימה שבעצם אין לי מושג מה אני עושה, לא ברור לי איך הגעתי לתפקיד ולאחריות שיש עלי, ושעוד רגע כולם יעלו עלי ויבינו שאני בכלל לא מי שהם חושבים שאני ואז אני אוכל אותה. זאת בעצם תחושה של פער בין הדימוי ותחושת הערך העצמי לבין איך שהסביבה תופסת אותי.

כמה דברים:

• זה שתסמונת המתחזה נהייתה מאוד מדוברת זה ממש ממש מעולה! כי אחד הפתרונות המובילים כדי להשתחרר מהתסמונת הוא לדבר על התחושה הזאת עם אחרים. לרוב נגלה שגם א.נשים שאנחנו תופסים מהם מוכשרים וטובים מרגישים כמו מתחזים לפעמים. ברגע שאנחנו נוכחים לדעת שהתחושה הזאת לא נכונה אצל אחרים, אז אנחנו יכולים לחשוב שאולי היא גם לא נכונה אצלנו ולהשתחרר ממנה. ולכן כשהנושא נהיה מדובר, יותר אנשים יכולים להבין שמה שהם מרגישים זה בעצם תסמונת המתחזה, שהם לא לבד, ושהכל בסדר איתם.

• עוד דבר שמקבלים מלדבר על התחושה הזאת עם אחרים הוא ההזדמנות לשמוע את הדברים הטובים שהם חושבים עלינו ועל ידי כך לחזק את תחושת הערך העצמי ולצמצם את הפער.

• לרוב מדברים על תסמונת המתחזה בהקשר מקצועי, אבל היא יכולה לבוא לידי ביטוי בעוד מקומות בחיים – בעצם בכל "תפקיד" שאנחנו מבצעים (הורים, תלמידים, חברים) ושבו אנחנו מרגישים שכולם חושבים שאנחנו נהדרים חוץ מאיתנו וחרדים מהרגע שיעלו עלינו... מעניין להתבונן בזה רגע.

• לתסמונת המתחזה יש גם חצי כוס מלאה. חלק ממה שגורם לנו להרגיש כמו מתחזים, אפשר להגדיר כ"צניעות יתר". ברגע שנלמד לאזן אותה, צניעות שהיא במידה הנכונה (ענווה?) תאפשר לנו להרגיש תמיד שיש לנו מה ללמוד ולאן להתפתח, תשמור עלינו עם הרגליים עם הקרקע ותתמרץ אותנו להשקיע ולהיות טובים יותר.

סופ"ש נעים וחמים :)