נלמד ונעשה

כשמתחילים תהליך של יעוץ ארגוני או אסטרטגי בכל סוג של ארגון, עושים קודם כל אבחון - לומדים את המקום מכל הכיוונים, מדברים עם אנשי מפתח, מבינים את שגרת העבודה ומערכות היחסים בתוך הארגון ובינו לבין גורמים חיצוניים ועוד כל מיני דברים - כדי שיהיה אפשר לזהות את האתגרים וההזדמנויות שעומדים בפניו.

רק אחרי שמבססים היכרות כזאת אפשר להתחיל להתעסק בהגדרת חזון, מטרות, יעדים ולגבש תכנית עבודה. נשמע הגיוני נכון? אם היה בא אליכם יועץ כלשהו לעסק ומיד מציע תכנית עבודה בלי להבין קודם כל מה אתם עושים, איפה מרוכזים עיקר המאמצים שלכם, מה הייחוד שלכם, במה אתם חזקים יותר או פחות, מה חשוב לכם וכד׳ - בטח הייתם חושבים שהוא לא רציני, או לפחות הייתם מתקשים להתחבר להצעות שלו - כי הרי הוא לא באמת מכיר אתכם. גם כשמתחילים תהליך אימוני יש חשיבות אדירה להיכרות הזאת, שהיא בעיקר של המתאמן את עצמו - מהן החוזקות שלו, מה עזר ועוזר לו להתגבר על קשיים ולהגיע להצלחות, באיזה מצב הוא מצוי היום בתחומים שונים בחייו ומהו המצב שאליו היה רוצה להגיע, מהם הדברים שהכי חשובים לו בחיים ועוד... כשכל אלה ממוקדים וברורים, אפשר לגבש תכנית פעולה ולהתחיל לבצע אותה. ובזכות עבודת ההיכרות המעמיקה, התכנית הזאת תהיה תפורה בול למידותיו של המתאמן ולמטרה המדויקת שהוא רוצה להשיג. ולא רק זה, ההיכרות המעצימה הזאת גם תספק את הכלים להתמודד עם כל קושי שיבוא בדרך. אז מה בעצם אני רוצה להגיד? שנכון, כולנו להוטים להיכנס לתהליך וישר להתחיל להעיף משימות, להתקדם ולראות תוצאות. אבל ככל שנשקיע רגע לפני בלמידה של מי אנחנו, מה אנחנו באמת רוצים ואיזה משאבים עומדים לרשותנו, כך נוכל להתאים ולמקד את העשייה ובאמת לעוף עליה.

אל תוותרו על השלב הזה! הוא הבסיס החזק שעליו נוכל לבנות מה שנרצה!