top of page

לזהות את הקצוות

הפילוסוף היווני אריסטו אמר שכדי לשמור על אושר, צריך ללכת ב'שביל הזהב'. הרמב"ם קרא לזה 'דרך האמצע'. הכוונה היא למצוא בכל סיטואציה את האיזון בין הקצוות ולבחור בו, מתוך הנחה שלהיות בקצוות זה לא טוב לנו. לדוגמא, נדיבות יתר היא בזבזנות ונדיבות חסר היא קמצנות... אומץ יתר הוא פזיזות וחוסר באומץ הוא פחדנות...

הרעיון הוא שלא צריך להפריז לשום כיוון. הדרך הנכונה לכל אחד ולכל סיטואציה נמצאת על הקשת הגדולה שבין הקצוות. לפי אריסטו זאת הדרך לשמור על אושר ולפי הרמב"ם זו הדרך המוסרית הנכונה, ודרכו של האדם להידמות לה'.

התפיסה האימונית מגלה עוד יתרון בגישה הזאת - כשאני לא בקצוות, יש לי חופש. לדוגמא, אם אני מנסה לשלוט בכל דבר, אני נאחזת בשליטה. אבל אם אנסה לא לשלוט בשום דבר, אלא לזרום עם הכל כעיקרון, אני למעשה נאחזת בחוסר שליטה. כל עוד אני נאחזת באחד הקצוות אני תקועה איתו, אין לי בחירה. ברגע שאני משחררת את אחיזתי בכל אחד מהקצוות, נפתחת בפני כל הקשת שביניהם, וכך אני זוכה לחופש פעולה, חופש תגובה, חופש בחירה או בקיצור - חופש.

מה שמציעים אריסטו והרמב"ם הוא לזהות את הקצוות, את התנהגויות הקיצון, ולבחור בנקודה מסוימת ביניהם, בהתאם לסיטואציה. מה שהגישה האימונית מציעה בנוסף הוא לזהות גם את ההתנהגויות האוטומטיות ולאפשר לעצמנו חופש בחירה במקומן.

ואם אני יכולה להעיז ולסכם את זה בנוסחה:

איזון + בחירה = אושר וחופש

מה דעתכם?

פוסטים אחרונים

© 2016 מיכל רובין | Proudly created with Wix.com

bottom of page