תסמונת המתחזה

שמעתם פעם על תסמונת המתחזה (או סינדרום המתחזה)? מדובר במצב שבו אדם בתפקיד מסוים מרגיש בלי קשר לפידבק מהסביבה הערכת חסר כלפי יכולותיו וכישוריו ובטוח שכל רגע ׳יעלו עליו׳ ויבינו שהוא לא יודע מה הוא עושה. הכוונה היא לתחושה פנימית שיכולה לעלות בנו, מין קול קטן כזה שגורם לנו לפקפק במקום שלנו ובהצדקה שלנו להיות בו. לחשוב שבעצם אין לנו מושג מהחיים שלנו, שהגענו לתפקיד הזה בטעות או במזל, ומי לעזאזל חשב לעצמו לתת לנו את הסמכות והאחריות האלה?!? או איך אנחנו הסכמנו לכך?!? התחושה הזאת לא עולה כי מישהו העיר לנו או כי עשינו טעות, להפך, התחושה היא שאף אחד חוץ מאיתנו לא מודע לגודל חוסר ההתאמה, ולכן מתעורר פחד שניתפס ונחווה השפלה... לפי מחקרים עדכניים 60-70% מהאוכלוסייה חווים את ההרגשה הזאת מדי פעם, ויש אנשים שחווים אותה לעיתים קרובות יותר או בצורה אינטנסיבית. והחדשות הטובות: מסתבר שאחד הדברים שמקלים על תסמונת המתחזה הוא עצם הידיעה על קיומה! כי אז אנחנו יכולים להבין שהתחושות האלה הן לא המציאות האובייקיטבית, אלא פחדים שאנשים רבים חווים. פחדים לגיטימיים, שלא מעידים שום דבר על הכישרון שלנו או על כך שאנחנו לא במקום הנכון. הרי אם אני חושבת שהקולגה שלי או חברה שלי מעולים בתפקידם ופתאום אגלה שגם הם מרגישים לפעמים כמו מתחזים, אז אבין שכמו שאני יודעת שמה שהם חושבים על עצמם לא נכון, אז אולי גם מה שאני חושבת על עצמי לא נכון. ומה שעוד התגלה כעוזר מאוד זה לדבר על זה! לחלוק את התחושות האלה עם אחרים. קודם כל זה יאפשר לקבל פידבק אמיתי מהסביבה לגבי הביצועים וההתאמה לתפקיד ואולי גם הזדהות עם התחושה. במקרה של תסמונת המתחזה, צרת רבים היא בהחלט חצי נחמה, ואולי אפילו נחמה שלמה! קישור לסרטון נחמד בנושא