הפתעה!
לפני חודש, בשעה טובה ומוצלחת, הגיעה לעולם בתי נטע, אחות לשני הבנים שלי, והפכה אותנו למשפחה של 5 נפשות. באמת שבורכתי בילדה הזאת, ובכך שמהרגע הראשון שראיתי אותה ישר הרגשתי כלפיה אהבה והתפעלות. זה ממש לא מובן מאליו... במיוחד בגלל שנטע הגיעה אלינו בהפתעה, ללא תכנון מראש ואפילו קצת נגד התכניות...
אבל כמו שאומרים: תכניות לחוד ומציאות לחוד. ההריון הזה היה שיעור חשוב בשבילי בלקבל את המציאות ולשחרר את התכניות. אני אוהבת לתכנן. מאז שאני ילדה תמיד אני מתכננת, מכינה רשימות to do, פורטת את הדברים שאני רוצה להשיג לשלבים ומתכננת איך אגיע אליהם ומה יוביל למה. בהמון מובנים זה מאוד משרת אותי - החשיבה קדימה, היכולת לחשב את צעדיי, החתירה אל המטרה. אבל עם השנים הבנתי שהצורך שלי לתכנן הוא בעצם ניסיון מאוד אנושי ומובן לייצר לעצמי תחושה של שליטה במציאות. והרי אין לנו באמת שליטה על מה שקורה. לכן הבנתי שתכניות זה נחמד, אבל רק אם משלבים בהן הרבה גמישות, ספונטניות וקלילות. כשמצליחים לעשות את זה אז נהנים משני העולמות - מהיתרונות של התכנון ומההפתעות הלא צפויות של המציאות. מאוהבת בהפתעה שלי ❤️