תשומת לב

אתמול ביקרתי בתערוכה הישראלית והבינלאומית לצילומי עיתונות (׳עדות מקומית׳ ו- world press photo). יצאתי בדיכאון... כמעט כל התמונות מציגות את זוועות העולם - אסונות טבע, נזקי אקלים, מדינות מוכות עוני ושחיתות ועוד ועוד... וחשבתי לעצמי כמה שתשומת הלב העולמית ממוקדת בהתנהגות שלילית ומה אנחנו כאנושות לומדים מזה. כאילו רק דברים רעים שווים יחס... רק הם בחדשות, רק הם חשובים... ככל שהתמונה תראה מציאות קשה יותר - אלימות, אכזריות, מוות - כך הסיכוי שלה לזכות במקום ראשון ולהשתתף בתערוכה בינלאומית גדול יותר. כאמא לילדים צעירים שמעתי לא פעם את ההמלצה (הטובה והנכונה יש לציין), לחנך אותם על ידי תגובה ועידוד של התנהגות חיובית ולנסות לא להגיב להתנהגות שלילית, כדי שהם ילמדו ממה הם ׳מרוויחים׳ תשומת לב. אז למה בעולם של הגדולים אנחנו עושים בדיוק ההפך? אני יודעת שיש לזה הרבה הסברים מתחום התקשורת, על מה ׳מוכר׳ ומה מרגש ומה מביא רייטינג... אבל לדעתי אנחנו משלמים על זה מחיר כבד כחברה. וברמה האישית, שווה לכל אחד מאיתנו לבדוק לאן הוא מפנה את תשומת הלב שלו. כמה מתוכה מושקעת בצרות, בדאגות ובקשיים, וכמה מתוכה מופנית דווקא לשמחות, להצלחות, להישגים ולרגעים הטובים. הדברים שאנחנו נותנים להם את תשומת הלב שלנו הם בעצם מה שמרכיב את המציאות שלנו. תשומת הלב שלנו היא כמו דשן, והיא תצמיח ותגדיל את מה שנפזר אותה עליו. הלוואי שנצמיח בנו ובעולם את החלקות הטובות, ונדע לתת להן יותר משמעות ומקום. רק ככה הן יגדלו. 🙏🏻🌍🌱❤️

Photo by Diana Markosian/Magnum Photos/World Press Photo 2019