הפקת לקחים – הסתכלות אחורה ובחינת התרחשויות שקרו – מאפשרת למידה מניסיון. למידה היא חשובה כי היא מאפשרת לנו להתייעל, להשתפר ועל ידי כך להתקדם ולהתפתח. באופן הזה הניסיון שלנו ממונף ומועצם לטובת המשך ההתנהלות שלנו קדימה.

הפקת לקחים אימונית נקראת תחקיר מעצים. מה שמייחד את התחקיר המעצים (ומעניק לו את שמו), הוא המיקוד קודם כל וכנקודת מוצא במה שכן עבד (בחיובי).

כשאנחנו בוחנים דברים שעשינו או שקרו לנו בעין ביקורתית, הנטייה היא בדרך כלל להתמקד במה שעשינו לא בסדר, במה שלא עבד ושהיינו רוצים לשפר. זה בהחלט מרכיב חשוב וחיוני בהפקת לקחים, אבל הוא ממקד אותנו בחולשות שלנו ולכן לרוב מוביל לתחושת אשמה ו... באסה...

כשאנחנו משלבים בהפקת לקחים גם את ההיבט החיובי, של מה שכן עבד, מתמקדים בו קודם כל, ומכריחים את עצמנו לאתר כל פרט קטן שאפשר למנות לחיוב, אנחנו מעצימים את עצמנו ומגדילים את תחושת הערך העצמי דווקא בנסיבות פחות מוצלחות. כשזאת נקודת המוצא, ההתבוננות במה שלא עבד ובמה שנדרש לעשות בהמשך מקבלת זווית אחרת, וכל הפקת הלקחים הופכת לפעולה מקדמת ומניעה לעשייה במקום ליפול למקומות של לתת לעצמנו על הראש ולהתבאס.

אז איך עושים את זה? מאוד פשוט – 
חושבים על אירוע שאנחנו רוצים ללמוד ממנו ועונים על 3 שאלות לפי הסדר:

​

מה עבד?
כל הדברים שכן קרו כמו שצריך, מקטן ועד גדול. דברים שעשינו בכוונה או שפשוט הסתדרו לטובה.

דברים שאם הייתם עוברים את האירוע הזה שוב הייתם רוצים לשמר.

מה לא עבד?
כל הדברים שלא קרו כמו שצריך. נסו להתמקד בדברים שתלויים בכם ולא באלה שהיו מחוץ לשליטתכם.

מה נדרש?
התייחסו למה שלא עבד וחשבו, מה חסר? איך כדאי לפעול להבא? העמודה הזאת מתמקדת בפן המעשי, לכן נסו לכתוב כאן דברים שניתן ליישם.

​

​

בהצלחה!