I am not what happened to me, I am what I chose to become

I am not what happened to me, I am what I chose to become (ובתרגום חופשי: אני זה לא מה שקרה לי, אני זה מה שבחרתי להיות) הציטוט הזה מופיע בראש הדף העסקי שלי בפייסבוק כי אני מתחברת אליו עמוקות ומקבלת ממנו השראה בכל פעם שאני קוראת אותו. המשפט הזה מזכיר לי שיש לי בחירה על מי שאני. אין לי שליטה על מה שקרה או יקרה לי, אבל יש לי ב- 100% את הבחירה מה לעשות עם זה. אני לא קורבן של הנסיבות, אני בוחרת איזה פרשנות לתת לדברים שקרו לי ואני בוחרת איזה אדם אהיה בעקבותיהם. רוצה לשתף אתכם בדוגמא אישית: בחופש הגדול בין כיתה ו' ל- ז', רגע לפני שעליתי לחטיבת ביניים בבית ספר חדש, עם כיתה חדשה, כמה בנות עשו עלי חרם. מעבר לכל ההצקות שספגתי מהן במהלך החופש, הצרה הייתה שאותן בנות היו כמעט היחידות שהכרתי מהכיתה החדשה ופחדתי מאוד להתחיל את השנה במקום חדש ובלי חברות. רציתי נורא לברוח מזה ולעבור בית ספר, בהתחלה אמא שלי שיתפה פעולה, אבל בסופו של דבר החליטה שלא. הייתי הרוסה אבל קיבלתי את הדין. לפני תחילת השנה עירבנו את המחנכת וקיוויתי לטוב. כשהתחילו הלימודים מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה אני חייבת להיות חברותית ולהכיר ילדים חדשים. לשמחתי זה זרם. זה לא שמיד נהיו לי חברות טובות חדשות, אבל לא הייתי לבד בכלל. וברגע שזה קרה, מן הסתם החרם התמוסס, כי מה הטעם בחרם של 10 בנות אם כל שאר הכיתה מדברת איתי... באותו הזמן פשוט שמחתי שכל הסיפור נגמר, שהפחד שלי מהשתלבות בבית הספר החדש התפוגג ושהעניינים הסתדרו. ממרחק הזמן אני מגדירה את הסיפור הזה כאחת החוויות הכי מעצבות שהיו לי בחיים. לטובה. בענק. זה פתח אותי חברתית, למדתי איך להתחבר ולהסתדר, למדתי לסמוך על עצמי, למדתי לשים בפרופורציה לחצים חברתיים, הבנתי שיש לי הרבה כוח. אני יודעת לחלוטין שלחוויה הזאת יש השפעה אדירה על מי שאני היום. אבל – ופה הנקודה החשובה – *אני בחרתי* להתייחס לחוויה הזאת כמעצימה. *אני בחרתי* להסתכל אחורה על חרם חברתי בנקודה רגישה בגיל ההתבגרות כמשהו שאני אומרת עליו תודה. בחרתי לראות את הטוב שיצא מזה ותאמינו לי שהיה גם הרבה רע. מבחינתי זה סיפור הצלחה ולא טראומת ילדות. אבל אני בחרתי לראות את זה ככה. כי אני זה לא מה שקרה לי – אני זה מה שבחרתי להיות. (בתמונה - אני בחטיבת ביניים :-))